זכרונות הילדות שלי מורכבים מנסיעות ברחבי הארץ ליערות ירוקים ופתוחים עם חברים של ההורים וילדיהם.
אני זוכרת שרצנו בין האבנים, אכלנו סנדוויצים שגולגלו באהבה בנייר סופג ושהמלפפון תמיד היה רטוב ומעוך, כמו מי שלא צלח את המסע.
אני זוכרת אותנו צועקים בקול, שרים, מתגלגלים מצחוק, מגלים חרקים בטבע ומבקשים לדעת מה השם של כל עץ ופרח. אז עוד היו מסתובבים עם מגדיר צמחים.
אני זוכרת את ההורים שלנו צעירים ויפים, אותנו רבים במושב האחורי על הדיסק שנשמע ועל ההוא אמר להיא ואבא תגיד לו. אני זוכרת אותנו משלימים, נרגעים, נרדמים.
הילדים שלי גדלים באמריקה ואין להם די זכרונות של ישראל היפה והמטויילת, בשבתות הם נוסעים לראות שלכת, לקטוף דלעות, לטייל בחוות רחוקות, נחשפים למרחבים עצומים, כמעט לא משחזרים אף פעם את אותה הדרך (כמו שאנחנו היינו נוסעים שוב ושוב ליער בן שמן, לבניאס וליהודיה).
אני מנסה ללכוד עבורם רגעים, לעצב חוויות כדי שיום אחד כשנשוב לישראל תהיה להם בארסנל אסופה של זכרונות ילדות שיהיו גם וגם וגם.
