כשהייתי ילדה הכל סקרן אותי. העולם נחווה בעיניי כלונה פארק ענק שכל כולו מחכה שאלמד ואטעם ממנו. ניגנתי בפסנתר, קראתי קומיקס, הלכתי לחוג משפטים, הייתי חניכה בצופים ואז בנוער העובד, הייתי בנבחרת הרולרבליידס והעושר גרם לי להאמין שאוכל לעשות הכל.
בשנות הנעורים קיבלתי אינסוף מסרים מהסביבה שלהיות גם וגם זה פשוט לא עובד, בחירה שאצטער עליה, ללא מומחיות, שתגביל אותי.
אני זוכרת שבתיכון השתעממתי ורציתי להרחיב את הידע שלי בפוליטיקה, מגדר ועשייה חברתית, נושאים שנעדרו מחומר הלימוד ושאלתי למה לא מדברים עליהם. המורים הסתכלו בעין חשדנית על השאיפות הנון קונפורמיסטיות שלי שלא התיישבו עם הסילבוס.
בהמשך בצבא למדתי משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין במקביל לפיתוח הקריירה המשפטית שלי, לכולם סביבי המשחק נראה כמו בחירה תמוהה שמסיטה אותי מקריירה משפטית מפוארת.
בתואר הראשון במשפטים היתה חסרה לי הרוח. השיח סביבי שיעמם אותי והיה צר. אז עשיתי במקביל תואר בפילוסופיה שמילא את לבי ועיצב את כל צורת החשיבה שלי. כמות ההתנגדות שהבחירה הזו עוררה הדהימה אותי, מאנשים שחשבו שזה בזבוז זמן, דרך אלו שהאמינו שהמולטידיספלינריות הזו, סופה לפגום בעתיד המקצועי שלי כי לא אדע לפתח מיקוד והתמחות.
עברו השנים, הייתי עורכת דין ועברתי לעולמות היזמות, השיווק, המכירות, הפיתוח העסקי והמוצר. איך קרה שנגעתי בכל כך הרבה תחומים משיקים אבל שונים במהותם? חיידק היזמות והג'נרליסטיות.
כיזמת מצאתי את עצמי בכאוס תמידי, בריק, בעולמות שנדרשתי לברוא. היופי ביזמות הוא בכך שאין כלום.נייר לבן וריק ואנחנו יוצקים לתוכו את הסיפור והתוכן. כיזמית זכיתי לחדד ולדייק את כל התכונות, הסקרנות והידע מתקופת הילדות. להיות גם וגם, לחלום ולממש, לטעות ולתקן, לא לדעת כלום וללמוד מאפס בשקדנות מליון תחומים שונים. מה שאין - צריך ליצור.
הרבה שנים נלחמתי בעצמי על הניסיון שחסר לי. כשניגשתי למשרות כשכירה לא פעם אבד לי הביטחון, כי הייתי עסוקה בשאלות ספציפיות מאוד שדרשו רמת מומחיות שלא פיתחתי. בשיווק ניהלתי מחלקות, צוותים ושיתופי פעולה. אבל לא הייתי אשפית דיגיטל. כמה התייסרתי!
מה למדתי?
* זכות הבחירה בידיי אם לקחת תפקיד צר כשכירה ולפתח מומחיות
* למומחיות אין יתרון חד משמעי על כלליות, אבל היא מתומחרת גבוה יותר כלכלית בשוק העבודה בתפקידים מסוימים
* הגדרות תפקיד לא מעניינות, אלא התוכן שניצוק אליהן ומה שניצור בתפקיד
* עבור בעלי חברות ומנהלים, יזמים שכירים בארגון הם ברכה ומורידים מהם נטל עצום
* ג'נרליסטים לא יסתדרו לעולם עם מיקרומנג'מנט, הם אנשים שלוקחים אוונרשיפ וזקוקים לחופש
* לדייק את הסיפור ולהרגיש בנוח בעור של עצמי. כשמשדרים ביטחון בסיפור שלנו - זה עובר היטב
* החוכמה היא לדעת מה אני לא יודעת, לזהות מי כן יודע.ת וללכת ללמוד ממנו.ה ❤
